יודאיקה היא יצירה אשר צמחה מתוך האווירה הרוחנית של היהדות ונוצרה בידי יהודים, או לחילופין יודאיקה היא אמנות ועיטור של תשמישי קדושה ומצווה.

בתערוכה ניתן לראות את המעבר של עם ישראל מבית המקדש בירושלים, דרך בתי כנסת קהילתיים, ועד לבתים פרטיים.

התערוכה מבוססת על אוסף  היודאיקה הרחב שתרמו האספנים טובה ומשה בר דוד, והאוסף כולל פריטי יודאיקה ויצירות אמנות מכל העולם.

היהודים שהיגרו מאירופה לפני השואה, ואלה ששרדו אחריה, הביאו עמם תרבות יהודית עשירה, שמתגלמת בחפצים של קודש וחול. ספר תורה ממרוקו, פרוכת מפולין, צלחת פסח מצ'כוסלובקיה, פמוטים מגרמניה וחנוכיה מליטא, הם איזכור של תרבות, שדבקו בה כדי לזכור ולהזכיר, בחיי היום יום, את החיים שהוכחדו. את הבית והמשפחה, את בית הכנסת והקהילה, את המנהגים, השפה, תרבות של חג ותרבות של חול. 

לכן ישנו ערך לימודי רב לאוסף היודאיקה של מוזיאון בר-דוד, בנוסף לערכו האסטטי. הצפייה בתצוגה והלימוד המתלווה אליה מלמדים על חיי היום-יום של מיליוני משפחות שהיו ואינן.

בתערוכה מוצג רצף רעיוני וויזואלי, תרבותי והיסטורי, בין קיבוץ ברעם של היום לבין הכפר היהודי העתיק ברעם.

רצף זה נבנה באמצעות קשרים גלויים וסמויים בין יהדות לישראליות.

האמנים המציגים מרחיבים את קשת ההקשרים בתיאור הר הבית ובית המקדש גם לאירועים מכוננים אחרים שהתקיימו בהר המוריה, כמו למשל עקדת יצחק. תיאור העקדה הופיע במשך הדורות בייצוגים אמנותיים רבים ובתצוגה זו, מופיע על שני פריטים: על טס נחושת ובציורו של האמן אברהם ישכיל.

יעקב שטיינהרדט מתאר בציורו 'נוף בירושלים'(1939) את הר הבית כאתר רוחני, אך הוא כולל ביצירתו גם את מבני המסגדים.  רישום פחם של האמן אבא פניכל מתאר את הרגע של חורבן בית המקדש אשר היווה נקודת משבר עבור העם היהודי.

בתי כנסת שניבנו ברחבי ארץ ישראל שימשו כ'מקדש מעט', והיוו מקום התכנסות ותפילה. לאחר חורבן בית המקדש השני עלתה חשיבותו של בית הכנסת, והחלו לקיים בו באופן סדיר תפילות כתחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש.

אחד ממוקדי התצוגה בתערוכה הוא תצלום של בית הכנסת העתיק בכפר ברעם, המהווה עדות פיזית לחיים היהודיים שרחשו באזור בסוף המאה הרביעית או בתחילת המאה החמישית. בסמוך לו העתק ממצא הארכאולוגי אשר נמצא בתחילת המאה ה20, בבית הכנסת הקטן שבכפר ברעם. עוד מוצגים תיאורי ירושלים באמנות המקשרים בדרך סימבולית את בית הכנסת לעיר הקדושה.

מאז ועד היום משמש בית הכנסת מרכז רוחני, המחליף את בית המקדש, אליו היו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה.

בחלל השני של התערוכה מוצג מעגל השנה היהודי על מחזורי החגים, הטקסים והחפצים הקשורים בו.

יום העצמאות מוצג כחוליה מקשרת בין הזהות היהודית לזהות הלאומית.