תיק תק הינה תערוכה המאגדת שלושה אמנים ישראליים עכשוויים המציגים אופנים שונים של תנועה וגוף.

ביטוי התנועה באמנות, ראשיתו בפוטוריזם האיטלקי בעשור הראשון של המאה ה-20. בעקבות המהפכה התעשייתית ומגמת העיור הגוברת התחזקה באירופה תחושת הביטחון בקדמה, בהתפתחותו ובהישגיו של האדם בעולם המודרני. התנועה הפוטוריסטית הנהיגה את הרעיון של ניתוק מהזרמים האוונגרדיים של סוף המאה ה-19 ופנייה אל "הדינמיזים האוניברסלי" אשר יביע ביצירות את חידושי המדע ואת השינויים המהירים בתחומי החיים בעת ההיא. האמנים הפוטוריסטים בניהם, ג'אקמו באלה Giacomo Balla ואומברטו בוצ'וני Umberto Boccioni , עסקו בביטויי מהירות, משך ותנועה.

האמנים המציגים בתערוכה יוצרים נגיעה אישית בשורשיו של הגוף בתנועה וכל אחד מהם נע על קשת ההגדרה והמושג מטאפיזיקה מן המאה ה-4 לפנה"ס. המושג שעוסק בהגדרת הדברים בעולם, מאגד בתוכו התייחסות למושגים: תנועה, כוח, אנרגיה, חומר, צורה ותכלית.  התערוכה מציעה לצופים להביט ביצירות באמצעות המושגים ולראות את הביטוי האישי של כל אחד מן האמנים.

איתן דור-שב נוגע בחומר בלהיטות ומשלב שני זרמים בתולדות האמנות המודרנית. האחד הוא ציור הפעולה Action painting, אותו מונח שהטביע הרולד רוזנברג Harold Rosenberg (1952) במאמרו The American action painting. נציין מבין אמני ה- Action Painting את ויליאם דה קונינג Willem de kooning ואת ג'קסון פולוק Jeckson Pollock, שבדומה אליו, דור-שב משחזר את העבודה מול הרצפה. דור-שב בדומה לאמנים נותן ביטוי לתת מודע שלו באמצעות הגוף הפועל ומצייר. את חווית התת מודע התנועתית ניתן לראות בסרטון המוקרן המתעד את תהליך עבודתו בהופעותיו מול קהל.

הזרם השני הוא ה- Performance Art או בשמו העברי אמנות המיצג, השם דגש על תהליך הציור בעזרת תנועה וריקוד כשתשומת הלב מופנית בעיקר לתהליך היצירה יותר מאשר לתוצר. מבין אמני המיצג נציין את מרינה אברמוביץ Marina Abramović הבוחנת את גבולות הגוף מול קהל הצופנים ואת ג'וזף בוייס Joseph Beuys שעסק בפעולות ראווה פולחניות.

עבודותיו של דור-שב מהדהדות את הכלאתם של שני הזרמים כשפעולת הציור שלו נעשית על הרצפה ובתנועת מחול. לעיתים משתמש ברקדן על מנת להדפיס את תנועתו על הבד בשונה מהמודל הקלאסי בו הציור נעשה מתוך התבוננות. תפקידם של הצייר והרקדן ביצירה של דור-שב תחומים. כל אחד מהם שומר בנאמנות על תפקידו ופועל כמומחה בתחומו. יחד עם זאת שניהם עוסקים ביצירה משותפת הנעשית במגע. את אותו מגע ניתן לראות ביצירות גדולות הממדים בתערוכה. הגוף העירום במעגל עטוף בזיכרון של מה שמעבר לעולם הגשמי, התנועה טבולה בצבעוניות עזה המבשרת תוהו. התנועה המעגלית של דור-שב מהווה את האינסוף ומבטאת את האלוהות התנכ"ית אליה הוא מתייחס ביצירותיו.

מיקי צדיק מציגה סדרת עבודות חדשה עודה בהתהוות. עבודות הנייר שלה נוצרות בשני שלבים. בשלב הראשון עוסקת בהנחת הכתמים וביצירת מפגש אקראי-מתוכנן בין השמן לדיו ובעקבותיו חריצת הנייר. בשלב השני, האמנית הופכת את הנייר לצדו השני וממשיכה את עבודתה בכתם ובקו. עבורה, השמן הנספג מסמן את עומקו של הנייר בעוד המפגשים הכתמיים של השמן והדיו מחללים את טוהר הנייר הלבן ופועלים טריטוריאלית. הקוטביות של העט הרושמת מול התפשטותו הבלתי מרוסנת של השמן מבטאות למעשה ניגודיות של שליטה מול חוסר שליטה, איפוק מול יצריות ובידוד מול סימביוזה.

בסדרה צדיק מתייחסת לגוף, נושא המלווה אותה שנים בעבודתה האומנותית. הגוף האנכי מסמן עבורה תנועה וחיים והגוף המאוזן מסמן דממה, מוות וקיפאון. בשלושת הציורים של צדיק מבחינים בתנועה וזרימה מתוך גופים. הנוזל מכד החרס היווני  מדגם Oenochoe ששימש ביוון העתיקה לאחסון ומזיגת יין, נכנע לכוח המשיכה והמזרקה מביעה את כוחה בהתפרצות הנוזל, ספק מים, ספק לבה מהר געש. גופו העירום המאוזן של הגבר אפשר, שמבטא את המוות מול כוח הגברה האנכי זה הפורץ מתוכו. המפגשים של צדיק כמערכת צירים המפגישה בין החיים למוות בין התנועה לדממה. הזרימה המאופיינת בעבודותיה של צדיק מוצגת בעדינות, הן בצורת עבודתה והן בשימוש המצומצם בצבעים ובנגיעות הרגישות בקו ובכתם. העיסוק של צדיק בדימוי המזרקה מיצג עבורה את האובייקט הצומח מלמטה למעלה, המזרקה מזדקרת והמים כסימן לחיים. הדימוי מספר סיפור והמצע עבורה מהווה את הקרקע הפורייה.

בלבן מתכתבת בעבודותיה עם המדען והרופא הצרפתי ג'ול אטיין מארה  Étienne Jules Marey המוכר בעיקר בזכות פיתוח מכשור מדעי של צילום, קולנוע והנפשה.  מארה יצר שפה חדשה של ייצוג הזמן והתנועה ועסק בתיאור תנועתם של יצורים חיים. השפעתו של מארה החלה מהמאה ה-19 והורגשה גם בשדה האמנות. ציירים ופסלים התייחסו לממצאיו כמקורות ייצוג לתנועתם של אנשים וחיות. אחת מהדוגמאות ליצירה המושפעת ממארה היא עבודתו של מרסל דושאן Marcel Duchamp , "עירום יורד במדרגות" (1912) המציגה גם את השפעת הפוטוריזם האיטלקי.

הלולאות האינסופיות של בלבן מקיימות חלל פנימי חי ונושם של זרימה מאופקת-מאוזנת מול דור-שב המתפרץ על גודלו העצום של הדף ותוחם את האש החייתית במעגליות. אותן לולאות פנימיות של בלבן מייצרות תנועה פנימית מכאנית צפופה המניעה את הדמויות החוזרות על עצמן קדימה, יתכן כי חוזר חלילה.

בלבן מטפלת בעדינות מדיטטיבית בדמויות של מארה והן מצדן מספרות סיפור של פירוק תוך שהן מאיימות להמשיך מעבר לגבולות הדף בזרימה נצחית.

גם אצל בלבן כמו אצל צדיק בולטת תמת השליטה והחוסר שליטה. השליטה אצל בלבן מופיעה בקשרי הלולאות הפנימיות האוחזות את הדמויות מלהתפרק. חוסר השליטה נראה בעדינותם המאיימת של הדמויות מלקרוס.

שם התערוכה מייצג את הקצב והתנועה של כל אמן ביצירתו. תיק תק כמשמע צלילי השעון המתקתק באוזניו של האמן הלוקה בחרדת הבד הלבן. הרגע של כל אמן בו נקשר אל המצע במערכת יחסים של גוף ותנועה מחוץ לגבולות המצע ובתוכו.