אמנים מציגים: ערן נווה | ירון אתר | רחלה אלקלעי | לי נבו | עמית לוינגר | עוז מלול | עידן ברקובאר

התערוכה מתחת לעור מנמיכה מבט מתחת לפני השטח. מחלחלת מתחת לעור ולבסוף מציפה אל פני השטח  סיגים של תרבות, אותה פסולת מודחקת . נבחנת כאן בסכין כירורגית ובמבט לעתים חד ,לעתים מרומז ולפרקים עקיף. מבטם  של שבעה אמנים ואמניות. התרבות הישראלית היא הגוף, שעורו מופשט על הסמלים והמיתוסים שלו. והגוף הזה נפרט לאיברים .אמנם הסמלים ידועים ומעט חבוטים , אלא שכאן הם מקבלים הארה  מעט אחרת, ומעט מרומזת, מיתוסים צרובים ודימויים שאולים. יש כאן מראית של אין מאשר מראית של עין.

עידו מראה לנו מבט  לא נגיש ובלתי אפשרי של האריה השואג  מתל-חי , שסימל את יוסף טרומפלדור, מיתוס גבורה וקורבנות  של הציונות בראשיתה. בחשיפת הבלתי נראה מנתץ את ההילה והמסתורין שאופפת סמלים ומחדד את המשמעות המופרכת שלהם. סרט המכוניות של ירון,שתי קפסולות מעקב של זמנים שונים וכבישים שונים.של נשות מעמד הביניים במנהרת הזמן, אפופות מסתורין יוצאות אל מסע יומי פנטסטי, מסכים משיקים נעים אנכית במקביל ממריאים אל האינסופי .לקצב דוושת הגז .  ירון משרטט קווי מתאר לפטיש דרך מבטו של האחר.

עמית ,פותח לנו מבט וזווית ראייה  בהגדלה של מעמד הפלפל למציאות ישראלית רוויה בחומק, במאולתר ,בלא יציב  ובחולף . הד לתמונה של מהומה והמולה קיומית .ולתוך כל זה נכנס הטאבו במעטפת של האסתטי , אף חזיר אל מרחב של החזותי.

הבמפרים של עוז מדמים שריר בגוף ,שריר מניע ומאפשר תנועה . הבמפרים שאולים ממשחק פינבול  בו הם מסיטים את הכדור לפי הרצון המכאני  של המקריות  ורק הפליפרים של השחקן מכווניםלחמיקה מהם. מהפינבול של עוז לפינבול של לי נבו,  שמתוך המחשכים השמש שורפת ומאיינת את המבט. המבט משתקף באנוס ומהדהד מתוכו דרך תעתועי משחק פינבול של ליקוי חמה.  האובייקטים של לי נבו הם מלכודות מטפוריות של התנגשות בין הפיסי למנטאלי. מדף כלים של אלימות  והישרדות  מהדהד את הפוליטי ואת הקדמוניות של הבניה והמבנה . הארכיטקטורה של הקיום ביריחו העיר על מבניה.

מושגים כמו , " סכין בגב"  , " אף חזיר "  ו" מעמד פלפל " מתורגמים ישירות לשפה הפלסטית ושם הם מועצמים ויזואלית בתפר שבין החזותי למילולי ולמה שהוא ממשמע.

ערן נוה , במהלך פיסולי עם חזות  מתכלה .משרטט במסווה של מזימות נעלמות, שמניעות ומנהלות יחסים בין אמנות  כלכלה ותרבות,  אירוניה מודעת על מעמדו של האמן ומעמדה של יצירת האמנות ביחס לתרבות. המהלך הפיסולי שלו מכיל את התהיות  המעושנות עד לשאריות בדליהן,את מחיקת הזמן ותעתועי  נופי ירח  פנטסטיים בוהקים ומתחתם רוחשות מזימות של יד נעלמה.

עידו ברקובאר ורחלה אלקלעי במסווה של פעולת ניקיון מצבת הרצל פוערים חלון אל הקיום היומיומי של עובדות ניקיון ואל השיח שלהן . ומתחת לפני הפעולה הפשוטה מבליח שיח אחר על המיתוס הציוני . על הפוליטי וברקע על הגוף הציוני ועל הגוף של המת .

ירון קוטע פרקים של גוף וזמן . מקטע הברך . מקטעים מתוך רצפים של תרבות. צלמית מבריכת רם

כלואה בתא זכוכית במוזיאון ישראל מסתובבת על ציר מכאני כמו שווארמה . בסרט הוידיאו של ירון מחברת בין המיתי למיסטי .ומעלה שאלות על מה שאנו רואים ובעיקר על מה שאנו לא רואים.

האמנים בתערוכה עוסקים בנראה ובלא נראה. במשמעות של אופני ההתבוננות. במעמדו של הדימוי. משתמשים באסטרטגיות של הגדלה של הדימוי. בתרגום של המילולי לחזותי. בהפניית המבט אל סמוי מן העין .