העין של אביבה אורי והגוף של יוזף בויס – אסף רהט. 

הציור בשלושה חלקים, "מבעיר האש" הנו המפתח לאחת השאלות שמתהדהדות במרומז או בישירות בתערוכה והיא מה מעמדו של האמן בכל נתיבי החברה והתרבות. האמן מבעיר האמנות ובסופו של מעשה האמנות נשרף באמנותו. הציור "מבעיר האש", מרפרר לסצנת בריאת האדם של מיכלאנג'לו בואונרוטי שבתקרת הקפלה הסיסטנית בוותיקן ברומא. בציור של רהט גופו הערום מופיע פעמיים משני צידי הציור בתוך גלי האש כשזעורותיו מושטות וידיו אוחזות במכחולים מחוליי להבות אש תבעוניות שמלחכות בגליהן את משטח הציור ומכלות את האמן שמחולל את מעשה האמנות, ובתווך של הטיפטיכון דמות האמן המתכלה הופכת לשלד. בציור אחר בתערוכה פוסע האמן, רהט עם מכחול בידו ומפלס דרכו בין נתיבי האש של האמנות, מגיח מתוך השאול, וכשמכחולו נוגע במשטח הבד, מתחולל רשף של אש. "רוחות רפאים והשלדים מארון ספרי האמנות נפגשים אצלי בציורים", כך רהט התבטא ביחס למפגש השלדים ואבות האמנות הישראליים והבינלאומים בציוריו, מפגשים בין הבשר והעצמות שנחשפים מתחת לעור שאיננו, ומעברים בין החי למת. וכן הופעת דיוקנו של האמן עטוי בחלקו עור ובשר ובחלקו עצם הגולגולת החשופה, והדיוקן משיר מבט מקאברי לצופה, בציור זה רומז רהט ומגחך בסרקזם, שהכול חולף וגם במה שאתה צופה רגע זה סופו להיכלות. רהט מייצר מפגשים בלתי צפויים בשדה הציור שלו. הוא בורא בדיות ויוצר חיבורים מצחיקים ומעלי חיוך ולא חוסך בהיברידים. באחד מרישומי פחם על נייר, משבש את סצנת המיצג האייקוני של יוזף בויס "איך להסביר ציור לארנבת מתה", בהפיחו רוח שבבה בארנבת, שיורה בבויס. בציוריו פוגשים את מבטה של אביבה אורי שממוקד דרך עינה המתובננת בחדות של תער, כחדות הרישום שלה. דמותו וגופו של בויס בסדרת סצנות; בינהן הארנבת והקויוט מופשטים מעורם ובשרם ומוגשים לנו בחדווה רישומית כשלדים. שטרייכמן מופיע בחלום של רהט כשבתחתית הציור נוסע "אוטובוס בהרים" של אריה ארוך. ורפי לביא, משה גרשוני, אביבה אורי ונמרוד הנשי של יצחק דנציגר נפגשים בכור המצרף, ובשאול של רהט. אבות האמנות הישראלים מועלים באוב במעין סיאנס נקרופיליה ציורי במכחול מלהטט צירופים משעשעים ומלאי אהבה לאמנות ולאמנותם. כמו דנטה אלגייר מלווה על ידי וירגיליוס בנתיבי כור התופת וכור המצרף, כך רהט ממרק את חטאי האמנות להוצאתו מהלימבו.

אבי איפרגן