דניאל פראלטה החל את דרכו האמנותית באקדמיה לאמנויות בסנטיאגו, שבצילה. דניאל נולד לתוך המודרניזם ונחשף לאירועים האמנותיים המכוננים של סוף המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20.  את ערכי הציור ספג ממוריו האירופאיים. בראשית דרכו התנסה בכמה סגנונות, שאפיינו זרמים באמנות התקופה. בתחילה צייר בסגנון אימפרסיוניסטי ובהמשך נטה לציור ריאליסטי. נוכחותם של פיקאסו ובראק בשדה הציור האירופאי הקרינה את הילתה על עולם האמנות וחצתה גבולות ומרחקים. דניאל נחשף לאותה השפעה וצייר בשפה הקוביסטית. לאחר עלייתו ארצה ב-1955, החל ללמוד אצל האמנים זריצקי וסטימצקי ממייסדי "אופקים חדשים" והאחראים "למופשט הלירי", ששלט כאן בשנות ה-50 והושפע מהציור הצרפתי האל-צורני. גם דניאל החל בהפשטה הלירית בהשפעת מוריו.

מלחמת ששת הימים הטביעה עליו את חותמה במראותיה הקשים והוא החל לצייר בסגנון סוריאליסטי, הסגנון שיבטא יותר מכל את טשטוש הגבולות בין דמיון למציאות, בין ההכרה לתת-הכרה. בשנות ה-70 אחרי מסע בציר האמנות הייחודי שלו בסגנונות הציור השונים, הוא פונה לדרך ייחודית- למינימליזם. המינימליזם של דניאל מתאפיין בדיאלקטיקה שבין אשליית הקו והכתם, לבין אשליית הקפלים של משטח הנייר הדו-ממדי. הוא מחולל את האשליה באמצעות קיפולי הנייר שיוצרים כתם אפור של צל כאילו היה למשטח שצויר בעיפרון. העין נודדת בין משטחי הרישום לבין תלת-הממדיות של הנייר המקופל. דבר היוצר קונקרטיות פיסית של חלל. זו שפה ייחודית לדניאל. מהלך זה הוא הד לעיסוק שלו בקוביזם.

הקוביזם, שלידתו בבשורתו של סזאן, מבקש להתבונן במציאות דרך המשולש, הקובייה והגליל. להתבונן בטבע דרך תפיסה אובייקטיבית חפה מנרטיב כלשהו. סזאן יצר שפת ציור הבנויה על קצעים, רצועות צבע, שבנו את הדימוי וכל זה כדי לחדד את המתח בין פני השטח של הבד הדו-ממדי לבין האשליה הציורית של האובייקט המצויר עליו. המינימליזם של דניאל עוסק בתפיסת האובייקט בחלל ובעיצוב חלל ארכיטקטוני. במבט ראשון לא מבחינים באובייקטים, אבל בהתבוננות ממושכת נחשף הסוד של הופעת הדימוי. הצמצום הצורני מחמיר בנזירותו. הציור הגיאומטרי וקיפולי הנייר נעדרי אוריינטציה ספרותית ואינה נושאת מוטיבים בעלי אופי סנטימנטלי. הפעלת הסינטקס הגיאומטרי בדרכו הייחודית לוקחת את המינימליזם לעבר האשליה, שנוצרת מקפלי הנייר ומרישום העיפרון. בתוך השפה הגיאומטרית דניאל פוער פתח לעולם הממשי. חלון לעולם, שמקיף אותנו באובייקטים ובחללים שלו. אובייקטים מקריני משמעות, כמו שולחן בחלל חדר שנוכחותו נוצרת משני קיפולי נייר ומרגל שולחן מצוירת בעפרונות צבעוניים.

המינימליזם של שנות ה-60 התאפיין ברדוקציה מוחלטת של משמעות או אובייקט ספציפי בעל זהות פונקציונאלית. דניאל סולל לו נתיב מינימליסטי עם כיוון של אובייקטים מזוהים פונקציונאלית. כלומר, למרות הצמצום יש הצבעה על קונקרטיות של דימוי בעולם. מהמינימליזם של הנייר וקיפולי הנייר אל הפיסול הקונקרטי בתלת-מימד, המעבר היה מתבקש. בפסלים ישנם דימויים שעברו הפחתה לכדי הזהות הבסיסית שלהם, בלי מאפיינים דקורטיביים. פתח חסום של דלת וכיסא חסום על ידי מנסרה משולשת. דניאל עושה הכלאה בין אובייקט פונקציונאלי למנסרה משולשת, ובכך חוסם וממלכד את הפונקציה שלו. עבודות הנייר מ-1986 משלבות בין קיפול הנייר לציור פיגורטיבי, כזה שמתכתב עם תולדות האמנות.

שנות ה-80 של המאה ה-20 התאפיינו ב"חזרה לציור". לאחר שנות ה-70 הרוויות בלהט של האמנות המושגית והיבטיה המגוונים של האמנות המינימליסטית, בתקופה בה הציור נעדר מגלריות וחללי האמנות הציגו בעיקר אמנות קונצפטואלית. הציור חזר לשדה האמנות כמו מפץ מטלטל. היו אמנים שנישאו על הגל החדש והיו כאלה, שנתנו לסערה לחלוף והתמידו בנאמנות לאמנות המושגית, שאפיינה את עשייתם. תיאורטיקנים כינו את גל "החזרה לציור" ומהלכי התקופה, פוסט-מודרניים. החזרה לציור אופיינה בציטוט מיצירות של מאסטרים, בניכוס של סגנונות. לכל ז'אנר נלווה המושג "ניאו". הכול היה ברוח המחודש. על רקע של שינוי זה דניאל יוצר את הסדרה הנוכחית בתערוכה.

פראלטה זיהה את הפוטנציאל הדיאלקטי שהתקיים במפגש בין רישום גיאומטרי לקיפול גיאומטרי. את מקומו של הרישום הגיאומטרי תופס הציור הפיגורטיבי. זה כבר לא אותו רישום רדוקטיבי חף ממטאפורות. בקבוצת עבודות מ-1986, הבחירה שלו בציטטות מתוך ציור של ציירים כמו פיטר ברויגל האב, ז'אק לואי דוד, אדאורד מנה ואחרים, היא בחירה בעלת משמעות. דניאל בחר במכוון ציטטות טעונות בסוג של הטעייה והונאה. אלה הלקוחים ממרחבי הקיום האנושי ומתמזגים עם "הונאת העין", שהציור מאפשר באשליית ייצוג הדימוי על פני שטח הבד או הנייר. שתי ציטטות מתוך הציור "פתגמים הולנדיים" של פיטר ברויגל האב מ-1559 מדגימות עניין זה. באחד הציורים מצייר דניאל דימוי מצוטט לפתגם: "לגלח את השוטה בלי קצף", שמשמעותו להונות מישהו. בציור אחר מצוטט הפתגם: "להביט דרך אצבעותיו" ופירושו הוא להעלים עין. ציטוט נוסף בתערוכה, מתוך הציור מות מארה לז'אק לואי דוד מ-1793, שגם בו אירוע הונאה. שרלוט קורדיי מבקשת להיפגש עם מארה באמתלה שיש לה מידע מודיעיני רב ערך לפעילותו נגד המלוכנים הצרפתים. בשהותו בתוך אמבט בביתו היא דוקרת אותו בחזהו למוות. דניאל מצייר על פני שטח תלת-מימדי של נייר סצנות בעלות אופי של הונאה. הונאות בחיים מתמזגות להונאת העין במרחב האשליה של הציור.