תערוכה "מקום על ציר הזמן" מפגישה סטונדטים מהמכון לאמנויות בתל חי עם פריטים מאוסף המוזיאון. הסטודנטים ממחלקות האמנות, הקרמיקה והצורפות, מעלים שאלות אישיות וקולקטיביות בנושאים של מקום של זמן ושל חברה.

מקום על ציר הזמן- דיאלוג עם אוסף מוזיאון בר-דוד ומכון לאמנויות תל-חי.

התערוכה "מקום על ציר הזמן" מפגישה בין הסטודנטים ממכון לאמנויות תל חי עם אוסף מוזיאון בר-דוד. הדיאלוג מתקיים בין האמנים הישראלים, היהודים, בעלי המלאכה שעיטרו את חפצי היודאיקה הרבים שבאוסף, לבין עבודותיהם של הסטודנטים על מושג "המקום".

"המקום" מאגד בתוכו זיכרונות אישיים והיסטוריים, זהויות מקומיות מגוונות, תרבות ואתניות. המקום נוצר כאשר אנו מרגישים כי איננו ממוקמים באופן אקראי בחלל אלא תופסים חלק ייחודי ומשמעותי בתוכו, מייצרים בו את הזכרון, מעצבים בו את המרחב, ואוצרים את הריחות שעולים ממנו. שמיכת הטלאים שמתכתבת עם הנוף של האמן יוסף יעקב, מתמלאת בזכרונות אישיים. קופסאות הרחה המלאות כותנה מעלות זכרון ריח של שדה, של סוף הקיץ ומדברות עם קופסאות הרחה מהמאה ה19. התערוכה מפגישה את הסטודנטים עם משמעיות שונות של "מקום", למקומם בזמן או למקום הפיזי, למקום הפרטי או לסביבה ולנופים.

התפיסה המודרנית אומרת כי "מקום" הוא שם כללי המגדיר מושגים מכוננים  כמו יציבות, היגיון וסדר. המקום הוא אפוא משכן, בית – שם מתמלאים צורכי החיים. מקום מתהווה כאשר קיומו של סובייקט בסביבה נתונה לובש צורה של נוכחות מתמשכת ויציבה. בין יצירות האמנות מאוסף המוזיאון לבין יצירות הסטודנטים נשאלת השאלה מה הוא בית, ומה היא איכותו הפיזית והרעיונית-סימבולית, ואיך נוצרת תחושת הביתיות. מה קורה כאשר תחושות היציבות וההיגיון מתפוררים, כשהבית מתפורר. האם ישנו מקום לבנייה מחדש?

מקום הוא הארץ, אך ללא הברית המיתית בין אדם ואדמה, נותרת הארץ צורה של חוויה חומרית גולמית, פיזית, הוויה אפלה הפועלת מתוך עצמה ולמען עצמה כמו הסלעים המבוקעים המגלים בתוכם עולמות מיקרוסקופים, אדמה חרוכה וכהה שסיכות הכסף נעוצות בה כעמוד חשמל על אדמה בתולית. המקום על ציר הזמן מצפין עבר קדום וסיפורים היסטוריים. מקום בו הייתה שפה, מסורת, ובו הגדרתו של החומר הייתה שונה, כמו לוחות הטין עם כתב היתדות העתיק, שקיבל משמעויות חדשניות בתערוכה.

המקום הוא המרחב הסימבולי של השפה ומתקשר למרחב מסומן בו בוחרים האמנים להשתהות, להתבונן מנקודות מבט המזמנות התבוננות מחדש על הסטודיו, על מקורות ההשראה ועל החיבור לתרבות המקומית, למסורת היהודית ולמקומה בחייהם של המשתתפים, ומה תגובתם לרעיונות שהביעו האמנים הישראלים בעבר על המקום. כאשר מתובננים בטבע, ביצירות, בפולקלור הסביבתי, מזהים תכונות, רגשות ומחשבות אישיות, הנוגעות לזהות האישית והקולקטיבית של כל אחד מהשתתפים, כאשר כל אחד מהם בוחר את "המקום" שלו להתייחס אליו, ויוצרים יחד נוף, סביבה ומשמעויות חדשות למושג "מקום" באמנות הישראלית.

אמנים מציגים:

דנית בלומברג, מיטל לוטנר, תילי ארוך, רחלי דרור,
יונתן דובש, יאיר גלייכר, אוריה עדני, יאיר גלייכר, רות אוליאל
נגה סלה, חגית בסן, שי מאור, רוזאן בתריס ח’ורי, שני ליאון
עמית גמליאלי, גל מיטשל מקליין, רותם דיוידאן, נטע חרובי,
רותם פרנק, דור מאיר, ניצן גורן, תמר שמיר, חני פלייסינג

אוצרת: נילי קרן

לווי מקצועי: אבי איפרגן, נגה חדד, מאיה גצוב-פק, גון רוזנסון