תערוכה לציון שנה למותו של גרשון קניספל ושמונים שנה למלחמת העולם השנייה תערוכה שרקם והגה לבטא שאיפה לעולם טוב יותר

שתי יצירות מרכזיות בתערוכה,"המבוך" (1987-2013) ו"לעולם טוב יותר" סדרת הדפסי רשת, שנעשתה בשיתוף עם אוסקר נימאייר האדריכל של ברזיליה (2003-2008) ולצדן, שני גופי יצירה נוספים, "הנגנים ממצעדי המוות במחנות ההשמדה" (1966-1999) וציורי הסיפון בספינת השיט של צים במסעו לדרום אמריקה (1980-1987).

"המבוך", הינה יצירה מונומנטלית מורכבת מ-12 בדים מוצמדים ללוחות עץ, המהווה מפנה משמעותי ביצירתו של קניספל. היא מבטאת מעבר מציור בסגנון של ריאליזם חברתי, המתאר את החיים כפשוטם, של הפועל הפשוט המתדפק על דלתותיה של "לשכת העבודה" בחיפה של שנות ה-50, אל סגנון קובו-פוטוריזם משולב בהפשטה. סגנון אותו מגייס לתאר את מבוכי הגיהינום בשואת העם היהודי, ואת מבוכי נפשו שחוותה טלטלה במסע משוחזר בו הוליך אותו יחיאל דינור (ק.צטניק) במבוכי אושוויץ. הציור המונומנטלי הוא מעין "גרניקה" ישראלית-יהודית. הדינמיות של מכונת ההשמדה מתוארת במעברים ריאליסטיים של הקרמטוריום, מסילות הברזל שחוצות את מרחב הציור לאורך ולרוחב, הצטלבות הטלאי הצהוב בצלב הקרס שמבהיק בצבע צהוב של גז הציקלון האימתני, עגלות הגופות השדופות ועגלות כלי הנגינה, צעדות התזמורת אל "מקלחות" המוות. כל אלה הם תיאורים, שמופיעים ונעלמים או מתגלים לפתע תחת שכבות של הפשטה ציורית, כאילו מבטאת את הבלתי ניתן לתיאור. "המבוך", הינה יצירה שנובעת ממעמקי הנפש של האמן ומתארת את כל שלבי מכונת ההשמדה הנאצית עד לכניסת הטנקים הרוסים והרס הבונקר של היטלר, שראשו מבצבץ מתחת להריסות. התנועה והדינמיות הציורית, שמבוטאת בשפה הקובו-פוטוריסטית, מכניסה את הצופה למקום דינמי של חלל בתוך חלל, של מסכים מרצדים, נרטיבים מצטלבים שלא מותירים מנוחה במהלך ההתבוננות ומספקים חוויה מטלטלת.

"לעולם טוב יותר", סדרה בת 25 הדפסי רשת אותם יצר בשיתוף פעולה עם האדריכל אוסקר נימאייר, והוקדשו לעולם טוב יותר. ההדפסים מתארים הפגנות מחאה של סטודנטים, הפצצת אוניברסיטת סאו-פאולו, הטבח בסברה ושתילה, תיאורי הטבח של קורבנות השואה, רישומי ירושלים בליקוי מאורות, מחווה לרצח הזמר והמלחין הצ'יליאני ויקטור ח'רה שנרצח בהפיכה בצ'ילה, העורך היהודי ברזילאי ולדימיר הרצוג שעונה ונרצח על ידי החונטות הצבאיות. התיאורים הציוריים של קניספל, עליהם מצוירת בידי אוסקר נימאייר יד קטועת אצבעות ונוטפת דם מצלליתה של מפת דרום אמריקה. אותה יד, הינה גם אנדרטה שהקים אוסקר נימאייר ליד מוזאון "יד להתנגדות" בסאו-פאולו. בסדרה זו מופיע הסגנון הריאליסטי האופייני לקניספל, עליו מרצדים דימויים בשפה אדריכלית מרומזת של יד אוחזת בפרח ודימויי מבנים עם קשתות, חלקו של נימאייר ביצירה.

שיטוט בתערוכה מוליך אותנו בין פרקי יצירה מורכבים ומרובדים, מאפשרים לנו מבט חלקי על יצירתו הענפה, שנעה בין פועלו, כאמן יוצר, כאדם שהקדיש את יצירתו לאדם, כאדם המזדהה עם קורבנות השואה ביצירתו הטוטלית, באמצעות תיאור חוזר ונשנה של נגני תזמורת המוות. כאיש חזון שהאמין בשלום עולמי וכך קיווה להיות נוכח בתערוכה זו המוקדש לשמונים שנות ניצחון על הרוע בעולם.