המפגש עם כותרת התערוכה "באמצע המרק", מעורר שאלות: מה קרה באמצע המרק? ומה התערוכה מזמנת לנו? מהו אותו אירוע, שמסתתר מאחורי כותרת התערוכה והאם המסתורין יתפוגג במפגש עם העבודות? ולפני שאספק תשובות, אנסה לסמן כמה כיווני התבוננות בתערוכה.

ראשית, זו תערוכת ציור ועוסקת בציור. הציור נעשה על פני השטח של אובייקטים. את האובייקטים בר-אל מוצא במרחבי עירו תל אביב או במקומות בהם הוא שוהה במסעותיו, בניו-יורק, בפריז או בברלין. האובייקטים פורטים על נימי סקרנותו או תודעתו, שנושאת אסוציאציה לנושא או כיוון כלשהו. לעתים הוא מוצא את האובייקט, או שהאובייקט פוגש בו. נדמה, שבר-אל מחפש את האובייקט הנכון לציור הנכון. החיפוש האינסופי הזה הוא מהלך סיזיפי, שמוליך למסקנה שהציור הבא שיקרה הוא לא בהכרח הציור המצופה שיקרה. ציור על אובייקט שונה מציור על בד. לבד אין זיכרון ולא עבר קודם. הבד הוא הריק, אותו ריק שהצייר עומד מולו ולמעשה עומד מול מראה של עצמו. הבד הוא המרחב האינסופי של הצייר, כמו לעמוד מול העולם ולעמוד מול האינסוף. ולבר-אל המרחב האינסופי הזה הוא העיר על רחובותיה, על תכולתה ועל סימניה. אובייקטים כסימן ועדות לפיסות של מרחב קיומי. האובייקט הוא כבר קונפיגורציה ופיגורה בעולם החפצים של היום יום. הוא מוגדר בעולם החפצים כמגירה שנפלטה מארון, או בובת אופנה שחדלה לתפקד בחלון ראווה. לאובייקטים יש צורה וקווי מתאר, ויש להם עבר ועקבות של זמן, כמו שריטות, סדק או שבר ומחופים בפטינה של זיכרון.

בממלכת האובייקטים של הפונקציונאלי ישנם כאלה, שמחקים אובייקט. כמו במקרה של הקונטרבס, ששימש כתפאורה להצגה בתיאטרון והוא רק צורה ונעדר פונקציה של אפשרות לנגן בו, או חרבות מניו-יורק, ששימשו אף הן למשחק או לתיאטרון. על כל אלה בר-אל מצייר במכחול משולל אקספרסיביות. ניתן לזהות סימני ציור או תצורות ציור מוכרות. לעתים הפעולה הציורית של בר-אל מחבלת בפיגורה שכבר נמצאת על גב האובייקט, כמו במקרה של הסוס. ובמקרה אחר, דורותי וטוטו משמש כפרט מתפאורה לקוסם מארץ עוץ, בהתערבות ציורית דלה, נוצרת אשליה שכל משיכות המכחול היו שם קודם.

בתערוכה קיים ממד נוסף, נוכחותו של ההווה על ידי שלטים, באנרים ושלטי הוראה והכוונה, שהתכנים שלהם מקבלים משמעות אחרת והופכים מהוראה לשאלה ונותרים בצל של מרחב כוונות ופרשנויות. כמו  למשל "עוזי אומר: אל תוותר". התערוכה עוסקת בהווה, בהבזקים ממנו; מצעד הגאווה ומרתון תל-אביב, קרקס מונדאו בברלין. מבט על הפוליטי באמצעות שלט הוראה לחייל לשמור על ציודו. התערוכה מבליטה את המרק של הקיום על כל מרכיביו ותמיד יתגלה לנו בעכירותו. ובאמצע המרק, ברגע הכי בנאלי ונעדר הילה או הרואיות יתרחש הבלתי צפוי, הטרגי כמו הקומי ילחכו את האבסורד שבקיומי.