"אני יוצר מצבים ונסיבות של "ריק" במטרה לנתח, לאשר ולקבל תוצאות מסוימות – הן רגשיות והן פסיכולוגיות – אצל אנשים. המצבים אינם אקסיומות, הם בסך הכול הצעות, היפותזות".- שאול סלו .

כמו במאוזוליאום של "הריק" מוצגים בתוך קפסולות ואקום מצבי ריק של תרבות אנושית. בתוך הקפסולות ייצוגים של מצבי סף שמתגלגלים למצבי ריק. נוכח בהם הגבול הדק בין יש לאין. בין הופעתו של הגוף להתפוררותו. בין נוכחות להיעדרות והעדות נמצאת בהתפוררותו של החומר. הריק נמצא במתח שבין ניגודים מחוברים בכורח התמדתו של החברתי והאנושי. מצבי סף מעוררי שאלות, כמו מה קורה ברגע ההתנתקות ומה נותר מהאנרגיה לשמר את המתח הזה. שני כלבים מחוברים בזנבותיהם וכל אחד מושך לכיוון שלו. עבור שאול, זו אלגוריה על כוחות מנוגדים שמעגנים בתוכם את הפוליטי והחברתי. ניגודים בין מזרחי לאשכנזי, בין יהודי לערבי ובין חילוני לדתי. בתוך הקפסולות של התודעה והמיתולוגיה הפרטית של האמן, אפשר להבחין במאבק בין שני זכרים מחוברים בזכרותם ושואפים להתנתק זה מזה. כל קפסולה אוצרת בתוכה תמה חברתית עם נוכחותו של האנושי והאלגי.  וכך שאול סלו מתאר בשפתו את הדימויים הכלואים בתוך וואקום:

1. "מצב אנושי. דמות אנושית, פרט, יבשה, על גבול ההתפוררות. בתוך כמוסת ווקום"
2. "שיירה ארוכה של אנשים. חברה קפואה ומפורקת. אין אפשרות של חידוש ובניה הכול בתוך כמוסת ווקום. פוטו רצח של חברה
3. "דג – קרנף" בתוך כמוסת ווקום. מלא פיו מים. קוצר ראיה תוקפנות, טריטוריאליות, כל ההקשרים שדג וקרנף יכולים לסמל. מלווה בטקסט : “would you rather be a fish"?
4. "חברה עסוקה בלשפר את "קוצר הראייה" שלה, ועדיין נלחמת על אמיתותיה של השקפתה אפילו נגד עצמה"
5. "מגילה. אין פה רצון לזכור. יש רצון להעדר, להעלם. לא להיות שם"
6. "שתי כפות מגולגלות אחד סביב לשני. שני אנשים מחובקים. ואולי שני אנשים נלחמים בשארית כוחותיהם. אולי ריק הוא מצב נצחי".

כך שאול, כמו בפואמה על מצבו של האדם והמצב האנושי משרטט במלים, בחומר ובשירה דימויים ממוקמים בחלל, בזמן ובריק המהדהדים את האינסופי. אי אפשר שלא לחתום טקסט זה באמירתו של מרטין היידגר, משפט שצורב את הקיומי: " הושלכנו אל הקיום …"